פסק-דין בתיק עת"מ 11258-09-10

א.         הצדדים

העותרת- חברת מטיילי קריית שמונה בע"מ הגישה הצעה במכרז שהוצא ע"י משרד החינוך בשיתוף עם עיריית צפת להסעות תלמידים ועובדי הוראה (להלן: "המכרז"), אולם לא זכתה לאחר שהגישה הצעה לשלושה קווי נסיעה.

המשיבה 1- עיריית צפת, הוציאה לפועל את המכרז בשיתוף עם משרד החינוך.

המשיבה 2- ועדת המכרזים, ניהלה את המכרז.

המשיב 3- ראש עיריית צפת במועד הגשת המכרז וניהולו, אישר תוצאות המכרז.

המשיבה 4- חברה להסעות, זכתה במכרז בחלק מקווי הנסיעה, עליהם התמודדה גם העותרת.

המשיבה 5- חברה להסעות, זכתה במכרז בחלק מן הקווים לגביהם הגישה גם העותרת הצעותיה.

המשיבות 6-12- הגישו הצעותיהן למכרז בקווים שונים מאלה שהגישה העותרת בהצעותיה, העותרת איננה טוענת כלפיהן.

ב.         השתלשלות ההליכים

ביום 07.09.10 הוגשה עתירה זו, במסגרתה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד ובקשה לקביעת העתירה לדיון דחוף. ביום 12.09.10 ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד.

ביום 5.1.11 התקיים בדיון במעמד הצדדים בו טען ב"כ העותרת כי יש בידיו אישורי מסירה למשיבים 4- 12 וכי העתירה נמצאת בידם של המשיבים 4 ו-5.

ביום  09.01.11 ניתן פסק דין בעתירה לגופה, על אף העדר תגובות המשיבות 4 ו- 5 (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסק הדין נבחנה את הצעת העותרת במכרז כמו גם הצעות המשיבות 4 ו-5. לאחר דיון בטענות העותרת ובטענות המשיבות 1- 3, קבעתי כי אין מקום לבטל את המכרז כולו, אלא יש לבטל את זכייתן של המשיבות 4 ו-5 במכרז. בנוסף, קבעתי כי אין מקום להכריז על העותרת כזוכה במכרז.

ביום 17.1.11 הגישו המשיבות 4 ו- 5 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרן ובהעדר תגובתן. בבקשה נטען, כעיקר, כי כתב העתירה לא נמסר להן, כמו גם זימון לדיון. כן טענו כי לא ניתן להן יומן בבית המשפט.

לאחר בדיקה עם מזכירות בית המשפט כאן נתברר, כי המשיבים כולם וביניהם גם המשיבות 4 ו- 5, לא הוזמנו כלל לדיון שנתקיים ביום 05.1.11.

ביום 08.02.11 הוגשה תשובת המשיבים 1- 3 לבקשה לביטול פסק דין. משיבים אלה טענו כי הואיל והעותרת הצהירה בפני בית המשפט כי יש בידיה אישורי מסירת העתירה, הרי שאם יוברר כי לא כך הדבר, יש לבטל את פסק הדין בכל הנוגע למשיבות 4 ו- 5 בלבד.

ביום 19.1.11 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין על פי בקשת המשיבות 4 ו- 5 וכן הוריתי על קבלת תגובת העותרת לבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 03.2.11 הגישה העותרת תגובתה בה טענה כי טענות המשיבות 4 ו- 5 כאילו לא קיבלו את כתב העתירה אינן אמת, אך יחד עם זאת, לא התנגדה לביטול פסק הדין. ביום 06.2.11 הוגשה תשובה לתגובת העותרת בה חזרו המשיבות 4 ו-5 על טענותיהן בדבר אי המצאת זימון לדיון ואי מסירת כתבי בי-דין לידיהן. ביום 23.2.11 הוגשה הודעת העותרת, לפיה קיימים בידיה אישורי מסירה אשר צורפו להודעתה.

ביום 27.2.11 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין במעמד הצדדים. בדיון זה שב ב"כ העותרת וטעו כי בידיו אישורי מסירה למשיבים 4- 12 וכי העתירה מצויה בידי המשיבים 4 ו-5 והומצאה יחד עם הבקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. המשיבים אף שלחו תגובתם לבקשה לבית המשפט העליון.

בהחלטתי מיום 31.3.11 הוריתי על ביטול פסק הדין, לאחר שקבעתי כי לא נתקיימה דרישת סעיף 7(5) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות") בדבר הגשת תשובה עד 4 ימים לפני מועד שנקבע לדיון.

במסגרת ההחלטה הנ"ל אף דחיתי את בקשת העותרת לפסלותי וקבעתי כי ההליכים ימשיכו להתנהל בפניי הואיל וטענת הפסלות הועלתה בשלב שלאחר מתן פסק הדין, כאשר טענה זו יש להעלות לפני כל טענה אחרת.